מחשבות על חומות, פורים תשע"ב
בסצנה האחרונה של הסרט "החומה" של פינק פלויד, נערך לגיבור הסרט ("פינקי") משפט ראווה. המורה הפסיכופט שלו (מהשיר המפורסם “we don’t need no education”), אשתו המרירה ואמו המסרסת באים להעיד נגדו על כל פשעיו הרבים. פינקי מופיע לאורך המשפט כבובה חלולה וחסרת פנים, מטלטל ברוח. לבסוף נשמע דבר השופט-התולעת. בנאום נזעם על הנאשם ואשמתו המוכחת מגיע השופט למסקנה שיש להטיל עליו את העונש המירבי:
“Since, my friend you have revealed your deepest fear, I sentence you to be exposed before your peers. Tear down the wall!”
וכך, לקול קריאת ההמון הנזעם "הורידו את החומה!" החומה המלווה את פינקי כל חייו מתמוטטת[1].
כנער, הסוף הזה תמיד הטריד אותי. הסרט והאלבום השפיעו עלי מאד ואני עדיין חושב שזה אחד האלבומים הטובים שנעשו אי פעם. אבל הסוף היה נראה לי מוזר. הרי החומה מוצגת כהתגלמות הדיכוי, המקום שממנו רוצים לברוח. איך זה יכול להיות שהמדכא האולטמיטיבי, התולעת הענקית והמפחידה שרוצה לרמוס אותו מענישה אותו בפירוק החומה?
נזכרתי בסצנה הזו לפני כמה ימים בהקשר של חג הפורים הבא עלינו לטובה. מה שהחזיר אותי לשאלת הנערות על הסרט היה כל הסיפור הזה על ערים מוקפות חומה ועל ערים שאינן מוקפות חומה שמופיע במשנה הראשונה של מסכת מגילה. כידוע, התנאי התמוה שהוצב בכדי שעיר תחשב מוקפת חומה היא שהחומה הזו התקיימה בימי יהושע בן נון. בגמרא, מופיעה דעה אחרת ומסתברת יותר שלערים מוקפות חומה יחשבו ערים מוקפות מימי אחשורוש. התירוץ להכרעה לטובת יהושע בן נון מסתמך על גזירה שווה של המלה "פרזי". במגילה מופיע ש"היהודים הפרזים" ניצלו בי"ד באדר ובספר דברים, כשמדובר על הערים שנכבשו מעוג מלך הבשן כתוב "לבד מערי הפרזי הרבה מאד" (דברים ג',ה') מכאן מסיקה הגמרא: "מה להלן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אף כאן מוקפת חומה מימות יהושע בן נון" (מגילה ב' ע"ב). העובדה שההגיון הפנימי של התרוץ הזה לא כל כך ברור הביאה את הראשונים בסופו של דבר להסביר את ההחלטה ההלכתית כדרך לתת כבוד לארץ ישראל שבאותו הזמן עריה היו חרבות. (השבוע גם נתקלתי בשיעור יפה של הרב זולדן שמסביר את הקביעה הזו על רקע הרצון לגלות את ירושלים כבירה האמיתית על רקע הנסיונות של שבי ציון לבנות את בית המקדש. את השיעור אפשר לקרוא כאן: http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=7076)
לטעמי, משמעותה של הגזרה השווה הזו הוא להצביע על המילה שבה טמון אחד הרעיונות המרכזיים של פורים והיא המלה הנגזרת מן השורש פ.ר.ז. המושג פרוז מופיע לאורך התנ"ך בהקשרים מעורבים. בשירת דבורה הפרזון של בני הכפרים מופיע בהקשר למצבם המסוכן שכתוצאה ממנו הם נאלצים לברוח לעיר. שם, המושג פרוז קשור להפקרות ולחוסר בטחון. בספר יחזקאל, המילה מופיעה בהקשר של בטחון המנוצל לרעה. זוהי מחשבתו הרעה של "גוג מלך המגוג":
"ואמרת אעלה על ארץ פרזות אבוא השוקטים ישבי לבטח כולם יושבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם" (יחזקאל ל"ח, י"א)
הביטוי היפה ביותר (וגם הקשור ביותר לעניננו) של המלה פרזות מופיעה בספר זכריה שם כתוב:
"ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרב אדם ובהמה בתוכה. ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה" (זכריה ב', ח'-ט')
במילים אחרות הפרזון קשור בקשר הדוק לבטחון ולתחושת הבטחון. למרות שבפשטות הבטחון טמון בחומות העיר, כפי שמופיע בשירת דבורה, הרי שבטחון אמיתי טמון ביכולת לחיות ללא חומות ובמצב שעליו מדבר הנביא זכריה, המצב שבו הקב"ה בעצמו מספק את הבטחון החיצוני ("חומת אש") וגם את החוסן הפנימי ("לכבוד אהיה בתוכה").
כאמור, הסיבה המקובלת לקישור ליהושע היא לתת כבוד לארץ ישראל ומכאן משתמע שכבודה של הארץ טמון בחומותיה. כבודה של ארץ ישראל ניכר בכיבושה על ידי יהושע (שדווקא התפרסם בזכות הפלת חומות), כיבוש שהיה בו משום קביעת קדושה בתוך המציאות הארצית (על פי הפסוק "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים"). אבל לירושלים של העתיד, כפי שמספר לנו זכריה הנביא אין חומת אבן אלא חומת אש שהיא בעצם ה' יתברך בעצמו. (במובן הזה אפשר לומר שהרצון של בן גוריון להרוס את חומות העיר העתיקה אחרי מלחמת ששת הימים הוא מובן, ואפילו מכוון לחזון הגאולי, למרות שאם רוצים ללכת עד הסוף עם ענין הבטחון אולי פירוק צה"ל היה ראוי יותר).
הסיפור של פורים הוא בוודאי סיפור של אלה שחשבו שבטחונם מפוקר, שחייהם נשקלים בכסף ונמכרים לקופת המלך שגילו שיש מי ששומר עליהם. הבטחון של מרדכי שבכל מקרה "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" נקבע לדורות. הבטחון הזה מתבטא גם ביכולת להשתכר, להכניס יין ולהוציא סוד מבלי לחשוש - לבטל לרגע את החומות המפרידות ביננו לבין הקודש. היין מבטל את החומות הפנימיות שלנו ואת אלה שמפרידות ביננו כך שכולנו עוברים אל המצב הפרוז, המגלה את מה שבתוכו בשמחה מבלי לחשוש לפגיעה.
אבל איך כל זה קשור לפינק פלויד? תשובה אחת היא שבגלל שבפורים עסקינן אין לי שום מחויבות לסגור את הקצוות של הסיפור שלי – כפי שהגמרא אומרת, "מה להלן בחומה אף כאן בחומה" (הבלוג שלי, ברגע זה) ולהסתפק בזה.
תשובה אחרת היא שכמונו, גיבור הסרט נאבק בחומה אבל גם חלק ממנה, מנסה לברוח ממנה וגם משרת אותה, ובעיקר, מעורבב בה עד כדי זהות מוחלטת. השופט, התולעת הגדולה והמפחידה שרוצה לחסל אותו, משחקת את התפקיד של המן – היא מאיימת להשמיד את פינקי ובתוך כך חושפת את מה שנותר מקיומו העצמי. כך, למרות שהוא כבוי ומשוגע וחסר כוח (אשתו העקרבית מטלטלת אותו כמו בובת סמרטוטים) הוא עדיין מחפש את הדרך החוצה -
"There must have been a door there in the wall when I came in", הוא אומר לעצמו, בפזמון החוזר.
כך גם דורש ר' נתן על העץ חמישים אמה שעשה המן. בעוד המן רצה לעלות לשער החמישים ולעקור את ישראל מן השורש, בעלייתו לשם חשף את מקור התשובה ואת היכולת להאיר את המציאות באור התורה בכל מצב (ליקוטי הלכות, הלכות ערלה, ה', יב). מתגלה כאן גם העולם ההפוך שבו כולנו חיים. פינקי חשב שהוא רוצה לצאת מן החומה אבל למעשה הוא מגונן עליה. השופט הרשע רוצה למחוק את פינקי אבל למעשה הוא משחרר אותו מן הכלא של חייו.
אבל האמת היא שהמגילה מפוקחת יותר מפינק פלויד.כמו מלכות פרס החזקה גם החומה מתגלית כאחיזת עיניים. אחשורוש נחשף כחלש אל מול הביורוקרטיה הכל יכולה. הוא איננו יכול לעצור את הטבח בממלכתו שלו בגלל הכפיפות שלו ל"טבעת המלך" שאת פקודותיה אי אפשר לבטל. אבל בעוד הסרט מסתיים במה שנראה כסוג של נצחון מריר, הרי שהאשליתיות של מלכות פרס היא נלעגת אבל עדיין איתנו – מרדכי עצמו מופיע בסוף המגילה כחלק מן המנגנון השלטוני של אחשרורוש ונראה שהוא פשוט ירש את התפקיד של המן. חומת פרס איננה מתמוטטת וכפי שאמרו חז"ל השמחה עדיין לא שלמה משום שאנחנו עדיין עבדי אחשורוש. המאבק הזה הוא אם כן מאבק מתמשך - קבוע לדורות, על כל שלביו.
אני נוטה לסיים במשהו כמו "בסוף יהיה אחרת" אבל האמת שכבר מחר יהיה אחרת. בפורים דפרזין, בע"ה, יתמוטטו כל החומות (או לפחות חלקם) וירושלים תשב פרזות.
חג שמח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה